שליחות של אמת: המפגש שלי עם יאנוש קורצ`אק בסמטאות הנפש
כותב המאמר הינו ירון אנטניר מספר סיפורים ויוצר שקוף בחזית-מופעי סיפור. במשך ארבעה עשורים צעדתי בסמטאות של אבק ודם, נושא בתוכי סוד שקוף שסירב להיעלם. עבורי, יאנוש קורצ’אק אינו רק דמות נערצת מההיסטוריה - הוא המצפן המוסרי שלי, המורה שלימד אותי להביט לאדם, ולפצע שלו, ישר בעיניים.
במשך ארבעה עשורים צעדתי בסמטאות של אבק ודם, נושא בתוכי סוד שקוף שסירב להיעלם. עבורי, יאנוש קורצ’אק אינו רק דמות נערצת מההיסטוריה - הוא המצפן המוסרי שלי, המורה שלימד אותי להביט לאדם, ולפצע שלו, ישר בעיניים.
כתבתי את ספרי "לא הייתי מקולקל - הייתי פצוע" כגשר של מילים בין שדות הקרב של 1982 לבין בימת מספר הסיפורים עליה אני עומד היום.
המסע שלי: מהנער ששר אל הלוחם שקפא בשתיקה
נולדתי כ"ירון" - שם שפירושו שירה ורננה, שם שהטיל עליי מחויבות להפיץ שמחה. אך בבטן הנגמ"ש ובסמטאות לבנון, ירון נאלם. הוא הוחלף ב"טוני": דמות שבנתה חומות של דריכות ושתיקה כדי לשרוד.
בספרי אני מתאר את הרגעים שחרצו את גורלי: הנער במרפסת בצידון שאחז במטול RPG, והפיצוץ העז שהטיח אותי פיזית ונפשית לאדמה. במשך עשורים תפקדתי כ"כשיר" למראית עין, בעוד שבפנים הכל הלך והתפורר תחת משא של פוסט-טראומה שלא זכתה לשם.
מכתב מדמיון ליבי
מה שמספר הסיפורים שומע, כשהוא מקשיב בשקט מספיק
יאנוש קורצ’אק קרא את הספר. הנה מה שהוא היה כותב לירון:
קראתי את הספר שלך. ישבתי עם המילים שלך זמן רב, הרבה יותר מהרגלי.
ירון יקר,
גדלת בבית שבו שבתות הריחו כמו חמין, ואבא שלך עמד לצידך בשקט ליד המנגל - אלה לא נפרדות תמימות. הן הבסיס. הנפש זקוקה לבסיס לפני שהעולם מתחיל לדרוש ממנה דברים שאינה יודעת עדיין לשאת.
כרופא צבאי ידעתי מה עושה מלחמה לגוף. אבל מה שלמדתי בשנות עבודתי עם ילדים - ממה שלימד אותי כל ילד שישב לידי וסיפר - הוא שיש פצעים שהגוף אוחז בהם הרבה אחרי שהאירוע נגמר. הגוף נאמן יותר מהזיכרון. הוא לא שוכח.
כתבת על הנער במרפסת בצידון ועל השקט שבא לאחר מכן. אני מכיר את השקט הזה. ראיתי אותו בעיניים של ילדים שעברו דברים שילדים לא אמורים לעבור, ולמדתי שהשקט לא בא מקשיחות - הוא בא מהתמוטטות של מנגנון שלא יכול היה לשאת עוד. הנשמה עוצמת עיניים כדי שהגוף יוכל להמשיך לנשום. זה לא כישלון. זה הישרדות.
מה שנקרא לך "טוני" לא היה בגידה בירון. הוא היה שומר. ילד שנאלץ לשמור על עצמו לבד, שסגר את שמחת החיים בחדר חשוך כדי שהיא לא תיפגע - זה ילד שעשה מה שיכול. לא אפשר לבקש מנפש בת שמונה עשרה לעשות יותר מזה. אמרתי פעם שמותר לילד לבכות. אני מוסיף עכשיו: מותר לו גם לא לבכות. מותר לו לקפוא. מותר לו לשרוד ברגע שבו אין לו כלים אחרים.
הרגע שבו ישבת בחדר הטיפולים וקיבלת שם לפצע - הרגשתי בו, בין השורות, דבר שמוכר לי מאוד: את הרגע שבו ילד שנלחם לבד שנים רבות מרשה לעצמו סוף סוף להיות פצוע. זה לא חלש. זה מעשה האומץ הגדול ביותר שאני מכיר.
אני כותב לך מתוך הידיעה שאיש לא עשה את מה שעשית - לחזות מוות, לשאת אותו בשתיקה ארבעים שנה, ואז לקום ולספר אותו בפומבי, על במה, בפני אנשים שלא ידעו ולא שאלו. שיר השם שלך ישיר שוב. ירון - ירנן, ישיר, יזמר. השם שלך לא ניתן בטעות.
יאנוש קורצ’אק
להושיט יד: הזמנה למפגש בגובה העיניים
הספר הזה נכתב קודם כל עבור הנער שהייתי, כדי לעזור לו למצוא את הדרך הביתה. אבל הוא נכתב גם עבורכם. אני רואה שליחות בשיתוף הדרך שעברתי - כדי שאחרים לא יחכו ארבעים שנה כדי להשתקם.
מתוך המחויבות הזו נולד מופע הסיפור שלי: "חמישים אחוז נכה במאה אחוז בן אדם".
📖 אירוע ההשקה: לא רק טקס - מפגש
🗓️ יום שני, 8 ביוני 2026 | 🕐 19:30 | 🏛️ ספריה העירונית, בת ים
🎟️ כניסה חופשית
הערב פתוח לכולם - ובמיוחד למי שמכיר את המרחק בין "אני בסדר" לבין האמת.
במסגרת הערב תוצג לראשונה:
🎭 "חמישים אחוז נכה - במאה אחוז בן אדם"
מופע סיפור חי מאת ירון אנטניר, המבוסס על הספר
ירון יספר. יקרא. ישיב. ויאזין.
כי קורצ’אק לימד אותנו: אמת שנאמרת בפני אנשים אמיתיים - משנה. שקר שנאמר בפני קהל - נואם.
מה יקרה בערב (צפוי להימשך כשעה וחצי):
🎭 מופע סיפור חי - "חמישים אחוז נכה במאה אחוז בן אדם"
📖 קריאה מתוך הספר
💬 שיחה פתוחה על הספר ועל הדרך שעברתי
✍️ חתימות והקדשות אישיות
להרשמה מהירה בווטסאפ 👇
https://bit.ly/book_reg
מעדיפים טופס רגיל? 👇
https://bit.ly/has-fo
"הסיפור שלי הוא שלי - אבל הדרך חזרה שייכת לכולם."
יש לכם עוד שאלות לירון אנטניר? כנסו!
ליצירת קשר: 052-510-5100
| דברו איתנו ב | |
| רוצים עוד פרטים? כנסו! | |
