הוספיס – כל המידע
הוספיס הוא מסגרת טיפולית אשר מיועדת לתמיכה בחולים במצב סופני. הוספיס אינו טיפול אשר מטרתו הארכת חיי המטופל אלא כזה שנועד לשפר את איכות חייו בזמן שנותר הן בהיבט הפיסי אבל גם בהיבט הריגשי והחברתי
הוספיס הוא מסגרת טיפולית אשר מיועדת לתמיכה בחולים במצב סופני. הוספיס אינו טיפול אשר מטרתו הארכת חיי המטופל אלא כזה שנועד לשפר את איכות חייו בזמן שנותר הן בהיבט הפיסי אבל גם בהיבט הריגשי והחברתי. בנוסף לטיפול בחולה עצמו, ההוספיס מעניק תמיכה גם למשפחתו שעבורם מדובר לא פעם בתחושת מצוקה מהמצב אליו נקלעו בעל כורחם. שהייה בהוספיס לא פעם גם מצמצמת את מספר הביקורים הנדרשים בבתי חולים, שעולים עם התקדמות המחלה שכן הטיפול הצמוד והתמיכה של 24 שעות , מובילים פעמים רבות להקלה בתסמינים כגון קוצר נשימה, בעיות הנובעות מתזונה, כאבים מסוגים שונים וכדומה.
מי צריך הוספיס
הוספיס צריך, וזכאי, מי שהינו חולה סופני ותוחלת חייו הינה לא יותר מ 6 חודשים.
מי מוגדר כחולה סופני הזכאי לשירותי הוספיס - בשנת 2000 , מינה שר הבריאות דאז את פרופ’ אברהם שטינברג לעמוד בראש ועדה ממשלתית ציבורית שעסקה בעניינו של חולה אשר נוטה למות. הרציונל שעמד מאחורי הקמת הועדה היה שמצד אחד קיימת בעיה מוסרית עם סיום חייהם באופן אקטיבי של חולים חשוכי מרפא – "המתת חסד" ומצד שני הרי שהרפואה המודרנית מאפשרת להאריך את חייהם של המטופלים, גם של חולים סופניים, אך מהו המחיר? מהי איכות החיים שהרפואה משמרת? מדובר על החלטות שעד אז התקבלו לא פעם בשעת לחץ ולא תמיד על דעתו של החולה. גם בתי המשפט שנתבקשו לפסוק בהחלטות כאלה ואחרות הנוגעות לחולים סופניים, לא תמיד פסקו באותו האופן עקב תפיסה לא אחידה של בתי המשפט.
כך נולד הצורך לעגן את ההחלטות בצורה חוקית ובמהלך כשנתיים התכנסה הועדה מספר פעמים, נקבעו חמישה עקרונות אשר נועדו להסדיר נורמטיבית וחוקית את עניינו של החולה הנוטה למות. אחד העקרונות קבע כי תהיה קיימת חובה חוקית לתת טיפולים תומכים שמטרתם מניעת סבל הן לחולה הנוטה למות והן לבני משפחתו. הועדה גם הגדירה את תנאי הזכאות לטיפול זה.
בשנת 2005 נחקק בישראל ’חוק החולה הנוטה למות’. החוק מדבר על זכותו של חולה לדרוש טיפול רפואי, להימנע מקבלתו ולהפסיק טיפול רפואי גם לאחר שהחל. בפעם הראשונה ניתנה מסגרת חוקית לאדם חולה לוותר על טיפול מאריך חיים ואף להנחות מראש בדבר רצונו זה בהינתן תנאים מסוימים אותם מגדיר החוק, כאשר בהגדרה חולה הנוטה למות הינו חולה שרופא מומחה קבע שהוא סובל ממחלה חשוכת מרפא ונותרו לו לא יותר משישה חודשים לחיות גם בתנאים של עזרה רפואית.
חוזר מנכ"ל משרד הבריאות שפורסם ביולי 2009 מחייב את קופות החולים במתן טיפול פליאטיבי תומך ,24/7 לכל חולה אשר בהגדרה הינו חולה הנוטה למות וזאת ללא תשלום, במסגרת סל הבריאות הממלכתי. ככלל, רופא ייעודי הוא המוסמך לקבוע מתי חולה הינו חולה סופני ומהי תוחלת החיים הצפויה לו. החוק מגדיר גם מהן אותן מחלות אשר מוגדרות כמחלות סופניות וכולל מחלות המערבות תסמיני דמנציה, שבץ מוחי חמור, מחלות ממאירות שונות, מחלות מסוימות של ריאה, לב, כבד או כליות וכדומה.
המלצה לעבור להוספיס תינתן לאחר שמוצו כל האפשרויות בכל הנוגע לטיפול במחלה וכעת קיבל המטופל, עם המשפחה והרופא המטפל, החלטה כי יש צורך בטיפול המתמקד בהקלת הסימפטומים והקלה כאמור על איכות שארית חיי המטופל. כאשר עולה גם קושי רפואי ופרקטי עבור החולה לגור בביתו, יומלץ לו לעובר להוספיס אשפוזי.
כדאי לדעת שזכויות אדם המוגדר כחולה שנוטה למות בישראל, הן מהמתקדמות בעולם והוא זכאי על פי חוק ובמימון של קופות החולים לקבל שירות מקצועי תומך, 24 שעות, 7 ימים בשבוע, במרכז אשפוז או בביתו על פי בחירתו.
טיפול תומך - טיפול פליאטיבי (Palliative Care)
בהגדרתו, טיפול פליאטיבי או רפואה פוליאטיבית (מלטינית: palliare, מלשון "להסתיר") לא מתייחס רק למקרים בהם המטופל חולה במחלה סופנית אלא למכלול הטיפולים אשר מטרתם הקלת תסמיני מחלה קשה או טיפולים קשים, גם כאשר ישנו קיימת סכנה לחיי המטופל אך עדיין ישנו סיכוי להחלמה- זאת אומרת לא רק בסוף חייו של המטופל אלא בכל מקרה בו קיים סבל אמיתי למטופל. טיפול פליאטיבי אף ניתן לא פעם במקביל לטיפולים מרפאים על מנת לעזור לחולה בהתמודדותו עם תסמינים פיסיים כגון כאבים, בחילות, בעיות בנשימה ועוד וגם עם תסמינים רגשיים, חרדות, פחדים ועוד שלו ושל בני משפחתו הסובבים אותו ועל כן הצוות המעניק אותו הינו צוות רב מקצועי המורכב מרופאים, אחיות, עובדים סוציאלים וכל גורם אחר , בהתאם לצורך המסוים של החולה , על מנת להעניק מסגרת תמיכה כוללת למטופל ולמשפחתו.
עם זאת, כאשר טיפול תומך ניתן במסגרת הוספיס, ביתי או אשפוזי, הרי שמדובר בכזה הניתן לחולים הנוטים למות ואשר נועד לאפשר לחולה הנוטה למות איכות חיים מיטיבית עד כמה שניתן ועד ליום מותו. הניסיון שהצטבר עם השנים מראה כי טיפול פליאטיבי מקצועי מביא לשיפור באיכות החיים של המטופל, מביא להטבה בתסמינים ולכן יכול להאט את התקדמות המחלה במקרים בהם ניתן הטיפול בשלבים מוקדמים יחסית.
הוספיס בית מול הוספיס אישפוזי
ניתן לקבל שירותי הוספיס במסגרת שתי מסגרות - הוספיס בית או הוספיס באשפוז. עבור חולים סופניים רבים, בית החולים הינו סביבה לא נעימה בלשון המעטה והמחשבה לסיים שם את חייהם , גורמת לדיכאון עבורם ולמחשבה קשה מנשוא ולכן חולים אלה יעדיפו לא פעם שלא להתאשפז אלא לקבל טיפול תומך בבית שלהם, בקרבה לבני משפחתם, במסגרת הוספיס בית והם זכאים לכך במסגרת קופות החולים על פי "חוק החולה הנוטה למות". כאשר רופא המשפחה חושב שהמטופל שלו זקוק לטיפול פליאטיבי, הוא ממליץ לקופת החולים, שהיא הגורם האחראי על ארגון תנאי ההוספיס בהתאם לרצונו וצרכיו של המטופל.
אשפוז בית יתאפשר רק כאשר יש מי שייקח על עצמו בבית את הטיפול העיקרי בחולה שכן יש לזכור שהוספיס בית משמעו טיפול צמוד של 24 שעות במשך כך ימות השבוע. זה יכול להיות בן משפחה או גורם זר שמועסק בכוונה להיות המטפל העיקרי בחולה זה. העסקת מטפל חיצוני כזה נעשית לרוב באמצעות חברות פרטיות ועמותות שונות ייעודיות. בנוסף למטפל העיקרי, ילווה לרוב החולה הנמצא בהוספיס ביתי גם ברופא אחראי, אחות, עובד סוציאלי ואף גורמים נוספים , לעיתים בתחום הרוח, המלווים את הטיפול התמיכתי. בחלק מהרשויות ישנם אף צוות מתנדבים שמסייעים לחולים בהוספיס ביתי.
יתרונו של ההוספיס הביתי הוא בעיקר בתחושת השלווה היחסית המושרית על המטופל מכיוון שמדובר בסביבה הביתית והתומכת שלו, הוא יכול להמשיך בשגרת חיים תקינה במידת האפשר וכך גם בני משפחתו, החולה חשוף פחות להידבקויות בזיהומים שונים בעת אשפוז בבית החולים ואף נמנע מקשיי הסתגלות עתידיים במקרה של שחרור אחרי אשפוז ממושך. המטופל גם זוכה להתכונן למוות כשהוא מוקף באהבה בבני משפחתו שגם הם זוכים לחוות תהליך פרידה משמעותי יותר ותמיכה נפשית במהלך ההוספיס הביתי.
מה ההבדל בין הוספיס אשפוזי להוספיס בית?
כאמור, היתרון הגדול בהוספיס בית הוא שהחולה הנוטה למות מוקף במשפחתו ובסביבה מוכרת בעוד שבהוספיס אשפוזי קיים קושי לאפשר ליווי של בני המשפחה לאורך כל השהיה והטיפול אך ייתרונו בכך שקיים בו צוות מומחים אשר זמינותו מלאה לאורך כל היום עבור החולה.
הוספיס לחולי סרטן / אונקולוגי
בשנת 1981, הוקם בישראל ההוספיס האשפוזי הראשון לחולי סרטן סופניים ביוזמת האגודה למלחמה בסרטן ובשיתופו של משרד הבריאות וקופת החולים הכללית. ההוספיס הוקם במרכז הרפואי "תל השומר" במטרה להעניק טיפול תומך וצמוד לחולי סרטן במצב מתקדם, לאחר שאלה הפסיקו את טיפולי הכימותרפיה והניתוחים שכבר לא סייעו והתגבשה ההבנה כי אין עוד דרך לבלום את התפשטות הסרטן בגופם. מאז הוקמו הוספיסים אשפוזיים אונקולוגים בשני מרכזים נוספים- בחיפה ובירושלים.
בהמשך ניתנה אפשרות לחולי סרטן במצב סופני שמעוניינים ומצבם מאפשר זאת, לקיים הוספיס ביתי וזאת בתנאי שהם מעל גיל 18 (לא קיים בישראל מערך הוספיס ביתי לילדים חולי סרטן סופני) ויש להם מטפל עיקרי אשר מסוגל לכך במשך 24 שעות ביממה.
לאגודה למלחמה בסרטן ישנו מערך מתנדבים המסייעים במקרים של הוספיס ביתי ומהווים את האוזן הקשבת ולא פעם את התמיכה החברתית והרגשית לחולה הנוטה למות. בהוספיס הביתי והאשפוזי, מטופל החולה הסופני האונקולוגי בהתאם לצרכיו המיוחדים שכוללים לרוב גם טיפולים בכאב, בבחילות והקאות. לא פעם ניתן לאפשר הוספיס ביתי אונקולוגי גם עבור חולה אונקולוגי פעיל אשר הינו בעל תסמינים קשים. הצוות האונקולוגי עובר קורסים ספציפיים המיועדים למתן טיפול תומך בחולי סרטן והם מיומנים בהתמודדות עם בעיות מורכבות אשר מקורן במחלת הסרטן עצמה וגם או בתופעות לוואי מהטיפולים שניתנו.
ההפניה להוספיס נעשית על ידי רופאו של החולה שחושב שהגיע העת, או על ידי גורם מטפל אחר כגון עובד סוציאלי. ניתן גם באמצעות פניה ישירה למחלקה.
הוספיס פרטי
כאשר חולה לא מוגדר חולה הנוטה למות ע"פ החוק והרופא המטפל לא ממליץ על הוספיס, עדיין ישנה אפשרות עבורו להוספיס במסגרת פרטית בתשלום או במימון של ביטוח רפואי פרטי. ההוספיס ניתן באותה המסגרת שניתנת למי שזכאי ומקבל עקב כך מימון מקופות החולים- הן בהוספיס אשפוזי והן בהוספיס ביתי.
