לאיזה תחום של מחלות משתייכות הפרעות אכילה - ולמה?
הפרעות אכילה הן מצבים מורכבים של בריאות הנפש והם משפיעות על מיליונים של אינדיבידואליות ואינדיבידואלים בכל העולם. ההבנה להיכן הפרעות אלו משתייכות בתוך הנוף הרפואי היא הכרחית לאבחון וטיפול נכונים ויעילים. נסקור כאן את הסיווג הרפואי של הפרעות אכילה ונבין לאיזה תחום של מחלות הן משתייכות
הפרעות אכילה הן מצבים מורכבים של בריאות הנפש והם משפיעות על מיליונים של אינדיבידואליות ואינדיבידואלים בכל העולם. ההבנה להיכן הפרעות אלו משתייכות בתוך הנוף הרפואי היא הכרחית לאבחון וטיפול נכונים ויעילים. נסקור כאן את הסיווג הרפואי של הפרעות אכילה ונבין לאיזה תחום של מחלות הן משתייכות.
הסיווג של הפרעות אכילה
מבחינת סיווג רפואי, הפרעות אכילה משתייכות לתחום של הפרעות נפשיות, אשר נכנסות לקטגוריה של מחלות פסיכיאטריות ופסיכולוגיות. כמובן שבמצבים בהם הפרעת אכילה מחמירה ואינה מגיעה לתוצאות טיפוליות חיוביות, אז מתחילים להופיע ולהסתבך תסמינים גופניים ופיזיולוגיים, אשר מכניסים לתמונה גם מחלות ומצבים בריאותיים מתחום המחלות הפיזיות, הפרעות נוירו-ביולוגיות, הפרעות ביו-כימיות, פגיעה במערכת השריר-שלד וכו’.
נציין כי הסיווג הרפואי של הפרעות אכילה בתור הפרעות נפשיות-פסיכיאטריות מוכר ומוגדר רשמית כך במדריכים רפואיים ונפשיים רפואיים, דוגמת ספר ה-DSM המפורסם והמוביל להגדרה, תיאור ואבחון של הפרעות פסיכיאטריות ונפשיות וגם במדריך הבינלאומי לסיווג מחלות (ICD-10).
בעוד שהפרעות האכילה מסווגות כהפרעות נפשיות, כמובן שהגורמים והביטויים של הפרעות אלו כוללים שילוב אלמנטים מתחומי הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה, הביולוגיה והביו-כימיה, יחד עם פקטורים סביבתיים ואישיותיים שאי אפשר להתעלם מחשיבותם והשפעתם. כך שבמקרים רבים של התפתחות הפרעת אכילה, הגבולות בין דיסציפלינות רפואיות מטשטשים.
מדוע הסיווג והשייכות לתחום ההפרעות הנפשיות?
אמרנו שהפרעות אכילה מתבטאות בתסמינים נפשיים למיניהם, אשר משפיעים כמובן על התנהגות האכילה ולכן גם על תסמינים פיזיולוגיים ובריאותיים אחרים. כך שניתן לשאול מדוע הסיוג הרפואי של הפרעת אכילה משייך את המצבים השונים הללו לתחום ההפרעות הנפשיות-פסיכיאטריות. מה גם שהיום המדע הרפואי כן נוטה לגישה שיתכן מאוד שישנם מרכיבים תורשתיים-גנטיים וביו-כימיים להתפתחות של הפרעות אכילה.
ובכן, הסיווג כהפרעה נפשית הוא דווקא מדויק ותואם למציאות הרפואית והמעשית, גם אם יש מעורבות של גורמים גנטיים, ביו-כימיים ונוירו-ביולוגיים למיניהם. עיקר הסיבה להתפתחות הפרעת אכילה וגם הביטוי של ההפרעה מבחינת דפוסי התנהגות, הם נפשיים במהותם, למשל דימוי גוף מעוות ושלילי, תחושות של חוסר שליטה וניסיון להכניס שליטה לחיים דרך חוקים וטקסים סביב אוכל ואימוני כושר, דיכאון, חרדות, התנהגויות אובססיביות וכן הלאה.
התסמינים הפיזיולוגיים והבריאותיים האחרים מגיעים מאוחר יותר, כאשר התנהגויות שליליות ולא מאוזנות סביב אכילה מחמירות וממשיכות לאורך זמן.
דרכי טיפול בהתאם לסיווג הרפואי
כאשר הפרעות אכילה מסווגות כשייכות לתחום הרפואי של הפרעות נפשיות ופסיכיאטריות, דרכי הטיפול הן בהתאם. התפיסה הטיפולית המקובלת היום היא במהותה הוליסטית וצריכה גם להיות מותאמת אישית לכל מקרה ספציפי. מכיוון שמדובר, במהות וברוב הביטויים, על מקור נפשי, פסיכולוגי ופסיכיאטרי להתפתחות ההפרעה והחמרתה, גם הטיפול מתמקד בהיבטים אלו. לכן במקרים רבים יוצע ויבוצע ליווי טיפולי פסיכולוגי כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי או טיפול דיאלקטי התנהגותי, רצוי כולל ליווי וייעוץ פסיכולוגי ומעשי למשפחה הקרובה ולא רק דגש טיפולי-נפשי למטופלת או המטופל עצמם.
אין טיפול תרופתי קיים כנגד אנורקסיה, בולימיה והפרעות האכילה האחרות, כך שהדגש הטיפולי מתרכז בעיקר סביב האזורים הנפשיים, רגשיים ופסיכולוגיים. אך כן יש מצבים בהם במסגרת ליווי רפואי וניסיון לטפל ולסייע, ינסו ליישם טיפול תרופתי פסיכיאטרי במטרה לאזן את המטופלת או המטופל ו/או לטפל בתסמינים נוספים להפרעת האכילה, כמו דיכאון, חרדה, מחשבות אובססיביות וכן הלאה.
כמובן שאם בעקבות הפרעת אכילה מתמשכת וחמורה התפתחו גם תסמינים פיזיולוגיים ופגיעה בבריאות – למשל אובדן מסת שריר, הפרעות ביוכימיות או נוירולוגיות כתוצאה ממחסור בחומרי תזונה וכדומה, אז מיישמים גם טיפול רפואי תרופתי או התערבויות רפואיות אחרות .
קרדיט לתמונה: צבר רפואה
